<h1>סמ"ק מצוריך סימן רס"ג</h1>
<h2>דף פט:</h2>
שלא לעשות עול במדה דכתיב (ויקרא י"ט) לא תעשו עול במשפטא) במדה ובמשקל ובמשורה, ותניא בת"כ (קדושים פ"ח) אם בדין הרי אמור אחרי כן בצדק תשפוט עמיתך מהו משפט האמור במקרא יש מפרשים הוא המדה והמשקל מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שיקר הרי הוא כמקלקל הדין וקרוי עולב). א) לא תעשה עול במשפט זה המעות את הדין. והמזכה את החייב והמחייב את הזכאי וכן המענה את הדין והמאריך בדברים הברורים כדי לצער אחד מבעלי דינין הרי זה בכלל מעול, לשון מיימון, (הלכות סנהדרין פ"כ ה"ו). ב) במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח — פירש (רש"י) [רבינו שמואל] (ב"ב פ"ט) מפני שהוא מכביד ור"ת פירש מפני שהוא מקל המשקולות, ובמשורה שלא ירתיח — פי' שלא ישפוך לתוך המדה במקום גבוה כדי שיעלה הקצף שקורין שומ"א ונראה כמלא. אע"פ שהמודד או השוקל חסר גונב אינו משלם תשלומי כפל אלא משלם לו המדה או המשקל. מסקינן פרק המוכר את הספינה (ב"ב פ"ט) עושה אדם מדותיו סאה ותרקב שהוא חצי סאה ורביע סאה וקב וחצי קב ורובע הקב תומן פי' ג' בצים מדה המחזקת שמינית שבקב וחצי תומן הן ביצה ומחצה ועוכלא אחד מה' ברובע דהיינו ביצה וחומש ביצה כך הגירסא בתו' ובפר"ח (תוספתא ב"ב פ"ה ה"ד). אבל לא יעשה קביים שלא יתחלף ברובע הסאה שהוא קב ומחצה אבל במדות קטנות בקיאין בני אדם ולא יבא לטעות, וכן במדות הלח עושה הין וחצי [הין] ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית הלוג ושמינית הלוג דהיינו חצי ביצה ורביע ביצה (ואחר שמנה) [ואחד] משמנה בשמינית ומדה (שניה) [זו שמה] קורטוב וזאת הגירסא עיקר, בשם ר' חיים כהן, ע"כ.
מצות עשה לצדק המאוזנים עם המשקל שנאמר (ויקרא י"ט) מאזני צדק אבני צדק והין צדק יהיה לכם ונאמר (דברים כ"ה) אבן שלימה וצדק יהיה לך ודרשו רבותינו בפרק המוכר הספינה (ב"ב פ"ח) צדק משלך ותן לו שחייב המוכר להכריע המאזנים ללוקח בעת ששוקל הן בלח הן ביובש וכמה בלח אחד במאה וביבש אחד לד' מאות כיצד מכר לו עשרה ליטרין נותן לו גירומין אחד מעשרה בליטרא וכן לפי חשבון זה בין רב בין מעט במה דברים אמורים במקום שנהגו למכור בצמצום אבל במקום שנהגו להכריע [חייב להכריע] לו טפח, היה שוקל לו י' ליטרין לא יאמר לו שקול כל אחד ואחד לבדו והכרע אלא שוקל י' בבת אחת והכרע אחד לכולן, מקום שנהגו למדוד בדקה לא ימדוד בגסה בגסה לא ימדוד בדקה למחוק לא יגדוש ויוסיף בדמים וכן אם נהגו לגדוש לא ימחוק ויפחות לו דמיו אלא מודד הכל כמנהג המדינה. בני המדינה שרצו להוסיף על המדות לא יוסיפו יותר על שתות שבמדה המחזקת עתה חמש תחזיק ששה יתר על שתות לא יוסיפו. עוד שם החנוני גדול המוכר יין ושמן וכל דבר לח ונקרא סיטון מקנח מדותיו אחד לל' יום ובעל הבית אחד לי"ב חדש רבי שמעון בן גמליאל אומר חלוף הדברים והלכתא כוותיה ורבינו משה פוסק כרבנן (הלכות גניבה פ"ח הי"ח), והחנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאוזניו על כל משקל ומשקל כדי שלא יחלידו אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בלח אבל ביבש אינו צריך.
תנו רבנן (שם פ"ט) אין עושין משקלות לא של בדיל ולא של עופרת ולא של שאר מיני מתכות כאילו מפני שמעלין חלודה ומתחסרין אבל עושין של צחיח סלע היא צונמא וכן זכוכית אין עושין המחק צדו אחד עבה וצדו אחד קצר ולא ימחוק בבת [אחת] מפני שמפסידו למוכר ולא (ימכור) [ימחוק] מעט מעט מפני שמפחיתו ללוקח ואין עושין המחק לא של דלעת מפני שהוא מקל ולא של מתכת מפני שמכביד אבל עושהו של זית ושל אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע וכיוצא בהן. אמר ר' יוחנן מעמידין אגרדמים בין למדות בין לשערים מפני הרמאים פי' אגרדומים שוטרים ממונים לבדוק המדות ושלא יפקיעו השער למכור ביוקר, אמר ר' לוי גדול עונשין של מדות מעונשין [של] עריות שעריות אפשר בתשובה כל זמן שלא הוליד ממזר וגבי מדות גוזל הרבים לא אפשר בתשובה ואינו יודע למי ישיבם ואע"פ דאמר פרק אין צדין (ביצה כ"ט) יעשה בהן צרכי רבים לאו כתשובה גמורה היא כיון שאינו משיב לבעלים אבל מה שאפשר לו לעשות עושה. בפרק הזהב (ב"מ מ"ט) תני מה תלמוד לומר הין צדק והלא הין בכלל איפה אלא שיהיה הן שלך ולאו שלך צדק שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב, עכ"ל ס"ג (מצות עשה סי' ע"ב).
